בעוד שהצהרתי לא פעם בבלוג זה ומקומות נוספים, חברתנו מתקשה מאוד לקבל את העצמאות הנשית, במיוחד כאשר היא מתבטאת דרך הביטוי המיני שלה. חברה בוחרת לעיתים קרובות ליצוק נרטיבים שמטרתם לשלוט בנשים ובחירותיהן המיניות. אחד הנרטיבים הוותיקים והיעילים ביותר הוא ה מיתוס הטוהר. מיתוס זה מבוסס על ההנחה של החברה כי על נשים לשמור על טהרתן, והערך שלהן נקבע לפי יכולתן לשמור על ניכוס מיני נמוך או היעדר פעילות מינית לפני הנישואין. במילים פשוטות, החברה רואה באישה טהורה אם היא נשואה לה ואינה מקיימת יחסי מין לפני הנישואין. בעולמות דתיים שמרניים, מיתוס זה מועצם על ידי טקסים, הבטחות, סיכות ואבזרים כגון טבעות טוהר, שמטרתם לשרת את ההכרזה על טוהרתה של האישה. אך הנטייה הזו אינה מוגבלת רק לחברה דתית שמרנית; היא תופסת מקום גם בתרבות הרחבה והחילונית. עם זאת, בשנים האחרונות יותר ויותר נשים מציבות קו נגדי למיתוס זה ומבקשות לשבור את ההרגל של החברה להכתיב להן איך לחיות את חייהן המיניות. דוגמה מובהקת לכך היא פועלה של אמבר רוז. במשך שנים היא הייתה מטרת ביקורת על פתיחתה המינית ואומצה על ידי שומעיה כאישה שמפרסמת את עצמה בחופשיות. היא גם הייתה מטרה להטרדות והכפשות מצד אקס שלה, קניה ווסט, שבדה טענות כגון שצריך “לעבור 30 מקלחות” לפני שיכול להיות עם אישה אחרת – ביטוי שמתייחס לנטייתו לציניות בנוגע לסיפור הקשר ביניהם. במקום להיכנע לביקורת הממוסדת, רוז בחרה להפוך לדמות מובילה בקרב נשים שמתקוממות נגד הסטיגמה החברתית שמופנית כנגד המיניות שלהן, והקימה אירועים שנתיים בשם SlutWalk, שהפכו למוקדי מחאה המונים אלפי נשים וגברים שמוחים נגד התפישה שהמיניות הנשית היא דבר פסול או חטא. באימפריית התרבות הפופולרית, נשים שמביאות לידי ביטוי את מיניותן לעיתים תוגדרנה כfemme fatale – דמות מסוכנת שאינה אמינה או ראויה לסומך עליה. לאורך השנים, דמויות מסוג זה הושמעו באור שלילי, אך בשנים האחרונות אנו מתחילים להכיר בערכן כמסמלות שינוי משמעותי בתפיסות הפטריארכליות. מבקרות תרבות, כגון Abbey Bender, מצביעות על כך שהדמויות הללו לעיתים מתחפשות בלבן, סמל הטוהר האולטימטיבי, מה שממחיש את ההבדלה בין הייצוג החיצוני לבין המסרים המחתרתיים שהן מעבירות. השימוש בסמלים של תרבות של טוהר ושילובם עם רצונן, תסכולן, אלימותן ומיניותן של הנשים מייצר דרך חדשה להבין את הכוח והיחסים בין גבר לאישה, כאשר מגדר עצמו הופך לארגז כלים ליצירת משמעות חדשה על כוח ומיניות. בפוסט שכתבתי בעקבות החשיפות על הריאלים של במאי הוליווד הרושם הוא שהקבלה של המיניות הנשית היא קריטית לריפוי הפצעים שנגרמו על ידי ההכללה של נשים כדברים, כעצמים לצורך פיתוי, לניצול ולשליטה. לדחות את המיתוס של הטוהר ולתת לנשים חופש מלא להביע את רצונותיהן המיניים, גם אם מתוארים כ”פרוּסים”, הוא תהליך הכרחי לשינוי חברתי עמוק ומביא לידי ביטוי את ערכה של מיניות חופשית ואותנטית.