תחילת מחקרי וכתיבתי לספר “שקרית: מדוע כמעט כל מה שאנו מאמינים על נשים, חשק ובגידה הוא שגוי ואיך המדע החדש יכול לשחרר אותנו” היו לפני כמעט שלוש שנים. באותה תקופה לא היה לי ברור בדיוק למה אני נכנסת, אך היתה לי סקרנות גדולה לנושא המורכב הזה. בגידה משדרת תכונה ייחודית וטעונה בתרבות שלנו, והיא נחשבת ל-taboo – נושא שאינו נדון לעיתים קרובות, וכאשר כן מדובר בו, זה נעשה לעיתים בפומבי עם מונחים שמרניים והאשמות, ולעיתים בשקט מוחלט, תוך כדי שימור אופי של סודיות. עד כה, רוב השיח סביב נושא זה היה מלא בהאשמות, סטיגמות ומיתוסים, אך מחקר ומעורבות אישית משנות את התפיסות הקיימות ומציגות תמונה שונה לחלוטין של העניין.
בעבודה על הפרויקט שלי, התחלתי להיחשף לסיפורים יוצאי דופן של נשים שהקטינו מיתוסים ומוסכמות שהחברה מקבעת אותן בהקשר של בגידה. תגליתי נשים שהיו מחפשות יחסי מין מתוך רצון להגשמה עצמית או חיפוש אחר חוויות מיניות חופשיות, במקום להיתפס כقطاعיות או מרושעות כפי שהאמונה הרווחת מנסה לטעון. היו נשים שהיו בעלות חשק מיני חזק במיוחד, או שהיו במערכות יחסים מונוגמיות והרגישו שהן מתפתחות אל מחוץ לעניין הקונבנציונלי והן מחפשות פתרונות. חקרתי נושאים כמו פוליאמוריה – מערכת יחסים פתוחה שבה יש כבוד לחופש המיני של כל פרט, והדמיון לה יותר מוכר ונתפס כנורמלי, כמו גם את תופעת ה-“Hotwifing” – מצב שבו נשים מסכימות לכך שבעליהן ינהלו רומנים או יחסים עם נשים אחרות, מתוך הכרה והסכמה הדדית, ואת הקבוצה הייחודית של “Skirt Club”, שמאפשרת לנשים לחקור את מיניותן באופן חופשי ומוגבר. כל אלה משקפים שינויים גדולים באמונות ובתפיסות שלנו על מיניות הנשיות, ומעידים על תהליך של טקטוניות תרבותית שמתפתח בתודעה הציבורית.
בעקבות עמודות התנועה #MeToo והמאבקים הגלובליים למען זכויות נשים, קולות של נשים עצמן נכנסים היום יותר ויותר לתום השיח הציבורי. כאשר אנחנו מפרידים בין מיניות נשית לדימוי הגבריא, ניתן להבין שהמיניות הנשית היא הרבה יותר מפתיעה, זרה ולעיתים עוצמתית ממה שדמיינו עד כה. התובנות החדשות מאפשרות לנו לראות נשים כיצירות מורכבות, בלתי צפויות ואקטיביות בתוך המרחב המיני. ביום פרסום הספר “שקרית”, נוכחנו כי אנחנו מוכרחים לערוך מהפכה ביחס שלנו לבגידה ולמיניות הנשית, כי הידע המדעי המודרני מצביע על כך שחוסר הוודאות והסטיגמות הוותיקות מפסידות את מקומן לאמת חדשה ומרעננת.
מחקרים עדכניים מראים שבניגוד לתפיסות הרווחות, בגידה עלולה דווקא להחזיק מחדש את הקשר בין בני זוג ולתרום לסיפוק זוגי – גם לאחר שהפרשה מסתיימת. לדוגמה, מחקר של ד”ר אלישיה ווקר מצא כי במקרים רבים, כשהבגידה נעשית באופן מודע ומוגבל, היא יכולה לעודד תקשורת פתוחה, גידול באינטימיות, ואפילו לחדש את התשוקה והעניין בין השותפים. בנוסף, סביר להניח ששחקניות כמו כוכבת הקולנוע Kristen Stewart, שזכתה לגל ביקורת קשה לאחר פרשה שנויה במחלוקת, חווה פריחה מחודשת, והופכת לדוגמה לחשיבות של חופש מינית וקבלת ההחלטות שלה, ובכך מציגה מודל עז לעידוד מימוש עצמי ועודד את הדיבור על מיניות נשית באופן פתוח ואמיץ.
המחקרים של Meredith Chivers מצביעים על כך שנשים אינן פחות מיניות מגברים, אלא שיש להן ביטויים מיניים מגוונים ועשירים יותר ממה שהחברה לרוב מקבלת. היא מציגה נתונים שמציגים כי נשים חוות חשק והנאה באופן שונה אך לא פחות חזק, והדגש המופנה על מיניות נשית מגובה בממצאים אמפיריים מבוססי מעבדות ומחקר שדה. התגליות והמודעות הציבורית הולכות וגדלות, והן תורמות להבנה שהמיניות הנשית היא חלק בלתי נפרד מאישיותה של האישה, ולא תופעה שולית או חסרת משמעות.
כל המגמות האלה מבהירות כי הספר “שקרית” הוא פרי של זמן ומקום שמתאים לחקור, להבין ולשנות את התפיסות שלנו על בגידה ומיניות נשית. אני נרגשת לשתף את הקוראים במטרה ליצור עולם שבו נשים מחזיקות באוטונומיה מלאה על מיניותן, ומקבלות את ההנאה והסיפוק שבהם כולנו זקוקים. אני מאמינה כי העולם צריך לבחור באופן מודע אם לחשוב על monogamy כעל בחירה חופשית של הפרט או כעל מודל שנכפה עליו, והספר הזה הוא חלק בלתי נפרד מהתרחשות הזו. לכן, אני מקווה שתצטרפו אלי למסע הזה, תתמידו בקריאה ותחוללו את השינוי החברתי שהמין והזהות המינית של הנשים מגיעות לנו – חופשיות, עצמאיות ובלתי מוגבלות.